בתחרות המלחינים המשותפת של תזמורת פסטיבל בודפשט ועיריית המטרופולין של בודפשט, סיים ראשון אולה פטריק, זוכה פרס ג'וניור פרימה. שוחחנו איתו על מערכת היחסים שלו עם הבירה ועל הקריירה והתוכניות שלו עד כה.
לבודפשט יש מסורת לחגוג את יובל האיחוד עם יצירות מוזיקליות חדשות של בלה ברטוק, תהום הונגאריקוס של זולטן קודאלי והפתיחה החגיגית של ארנו דוהניי נוצרו לרגל יום השנה של חצי מאה לאיחוד בודה ואובודה. בקשת העיר ב-1923. כעת, הבירה ותזמורת הפסטיבל פתחו במכרז לרגל יום השנה ה-150, והזוכה הוא הפיוז'ן של פטריק אולה, שיוצג בבכורה ב-2 בספטמבר בכיכר Hősök. התיישבנו לשוחח עם המלחין הצעיר, בן העשרים וחמש, על גדות הדנובה, כשהרקע היה פנורמה נפלאה של העיר עם גבעת גלרט, הנהר והגשרים.
עלתה השאלה הראשונה, מה הקשר שלו עם העיר. – הגעתי לבודפשט כשהייתי בן ארבע עשרה, כשהתקבלתי לאקדמיה למוזיקה בארטוק בלה, ולכן נאלצתי לעזוב את בית הוריי בסלגוטארjáן. בזמנו, זה היה אומר חופש לעצמי המתבגר שלי, נקלעתי להמולה, אבל עכשיו, אחת עשרה שנים מאוחר יותר, זה נותן לי הרבה יותר. במיוחד הדנובה הפכה למכר טוב שלי, אני מתיישב על גדותיו לא פעם רק כדי להביט בו, במקרים כאלה אני נושם יחד עם העיר – פתח פטריק אולה את עדותו. למרות זאת, הוא לא הגיש מועמדות לתחרות מונע מרעיון פתאומי, הוא ציפה שדבר כזה יכול לקרות, מאחר שהם נוצרו לפני מאה שנה – ומה עובד! – לרגל יום השנה. הוא השתעשע ברעיון של מה אפשר לכתוב לאירוע כזה, ואז בינואר השנה הוכרזה הבקשה. הזמן כבר היה קצר, ובגלל התחייבויות אחרות שלו, הוא הצליח להתחיל להלחין רק באמצע מרץ, ואת היצירה של שמונה דקות וחצי לתזמורת גדולה הוא סיים תוך חודש וחצי. בנוסף לאילוצי ז'אנר וזמן, באילו דרישות נוספות היה צריך לעמוד? – ביררנו עוד. – מכיוון שהייתי צריך להתחבר איכשהו לעיר עצמה, להיסטוריה שלה, לזמן שחלף מאז האיחוד, הצגתי את אווירת ההיסטוריה של העיר במוזיקה שלי: ריסוק המהפכה של 1848-49, הדיכוי ההבסבורגי, אחר כך טרגדיית הטריאנון, לימים השלטון הסובייטי, אבל גם תקופת חילופי המשטר – הסביר המלחין. הוא חקר ביסודיות את תולדות האיחוד, שהצליח לבסוף בניסיון השלישי, בפעם הראשונה שהזמנים שלאחר מהפכת 1848-49 ומלחמת העצמאות לא היו חיוביים לכך, ואז גם ניסיון נוסף בן עשר שנים נכשל, אבל זה היה סוף סוף אפשרי לאחר הפשרה. זה כבר הוכן ומתוכנן בקפידה, וזה בא לידי ביטוי גם במוזיקה שזכתה בתחרות, כמו גם באירועים ההיסטוריים שהוזכרו.
לשואל אין משימה קלה כשהוא מדבר עם נגן או מלחין צעיר – נניח – שכן הסיפורים הם בערך שהאדם התחיל לנגן בכינור ובפסנתר כשהיה בן 5-7, התאמן הרבה, ואז זכה בפרסים , נוגן באולמות קונצרטים פטינה , אם הוא (גם) מלחין, יצירותיו הוצגו על ידי עמיתיו המפורסמים, וכמעט תמיד זה הכל. אבל הייתי חייב לשאול איך זה התחיל, רצית להלחין מההתחלה? – בגלל שהשתעממתי בבית אחר הצהריים אחרי הלימודים, בהשפעת בני הדודים שלי, התחלתי ללמוד כינור בגיל שבע בבית הספר למוזיקה בסלגוטארjáן, ואז בגיל ארבע עשרה התקבלתי לקונסרבטוריון, למדתי שם חמש שנים, אבל כבר הגשתי בקשה לאקדמיה למוזיקה כדי להתמחות בקומפוזיציה. היו לכך כמה סיבות; עניין אותי להלחין מוזיקה מגיל שמונה, ולמרות שלא הייתה לי בעיה לנגן בכינור, התעסקתי בתרגול: לא אהבתי לבלות שעתיים, שלוש או ארבע שעות ביום בחדר ולהתאמן. עם זאת, כשהייתי בשנה הרביעית שלי, הגשתי יצירה לתחרות, ולמרות שנכנסתי לקטגוריית הלא מלחינים, הגעתי למקום השני בין המלחינים כי חבר השופטים ראה שזה כל כך טוב שהוא הוערך יחד עם היצירות שלהם. זה אישר שאני מתקדם בכיוון הנכון. גם בלימודים לא הייתה לי בעיה, מאוד אהבתי מתמטיקה, הגעתי למצב שבו השתמשתי בנוסחה לפתרון משוואות ריבועיות כשכתבתי מחזה, אמר פטריק אולה.
זה מעניין, בוא נעלה את זה, אם כי ישנן טכניקות קומפוזיציה ידועות מהמאה הקודמת – שעדיין חיות היום, וכידוע אחת מהן (סריאליזם) משחקת תפקיד גם ביצירותיו של אולה – שמתעדפות חשיבה על פני רגשות. אבל השאלה היא בדיוק זו: מה תהיה התוצאה הסופית של זה? "אפשר בהחלט להשתמש בדרך החשיבה ההגיונית בעת חיבור. אבל צריך לדאוג לאיזון, כן, אני רואה שהעבודה של השנה שעברה שהזכרתי, לצערי, הצלחתי לנווט אותה תיאורטית מדי. אבל לפעמים צריך לספור", היא התשובה.
אם נחזור לסיפור, פטריק אולה סיים את לימודיו, לומד כיום בבית ספר לדוקטורט, אבל כבר מלמד כמה מקצועות באוניברסיטה, כיוון שעדיין אין לו את התואר, כמפגין. וכמובן, הוא מקבל את הפרסים וקוצר את ההצלחות, הכוללות את הצגת המיסה הראשונה בעולם בלובר ב-2021, עבורה כתב את המוזיקה. אחד התקדימים לכך הוא הפרסום האחרון של התנ"ך כולו שתורגם לשפת הלובארית. המיסה נערכה לפי הזמנה, לבקשת מארגני הקונגרס האוכריסטי הבינלאומי ה-52, לאחר שכל הטקסט הרשמי של המיסה נוצר בשפה הלוברית. "הקושי והיופי של היצירה הגיעו מאותו מקור, האיחוד בין המוזיקה הקלאסית למוסיקה הכנסייתית נעשה מזמן בהיסטוריה של המוזיקה, עכשיו הייתי צריך לשלב מוזיקה קלאסית, מוזיקה כנסייתית ומוזיקה צוענית, ובכן, זה היה קשה: שהיצירה במסגרת הליטורגית יכולה גם להחזיק את עצמה ולהישמע באולמות קונצרטים. עכשיו, ב-11 ביוני, בוצעה בגרמניה גרסה בעיבוד מחדש, שלצערי לא יכולתי להאזין לה", מספר פטריק.
הוא כותב מוזיקה רק עבור עמלות או מכרזים, הוא צריך להשקיע יותר מדי עבודה בהלחנה כדי לעבוד על מגירת שולחן, הפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנות העשרה שלו. לא צריך לכתוב הרבה קטעים, רק כמה, אבל הם צריכים להיות טובים ולהישמע במקומות טובים, כמו היצירה החגיגית באזור Hősök.
למרות זאת, בימים אלה מתכוננת אופרה מאת פטריק אולה, כעת הוא מנסה להשיג לה תומכים, שתהיה האופרה הראשונה בשפה הלובארית בתולדות המוזיקה, המבוססת על אגדות רומניות, וכבר הייתה עניין ב זה מגרמניה. הוא יכלול כל מיני מוזיקה שאפשר לקשר עם צוענים, ממוזיקה עממית אותנטית ועד מוסיקת וורבונקוס ומוזיקת בית קפה ועד לז'אנרים הכי אופנתיים של היום: אפילו רוק חתונות יכול להתלבש בצורה מתוחכמת.
המאמר המקורי זמין: https://nepszava.hu/3198525_osszhangban-a-zenevel-olah-patrik-utja-az-unalomtol-a-budapesti-gyozelemig
המאמר זמין להורדה: Összhangban a zenével – Oláh Patrik útja az unalomtól a budapesti győzelemig
