פטריק אולה הוא צעיר אמיתי מדור ה-Z, יליד 1998 ב-Salgótarján, חי בבודפשט, חובב מוזיקה עכשווית וצוענית בו זמנית, מלחין מוזיקה, וכל כולו עוסק בקיקבוקסינג. האם זו בעיה אם נזכה פתאום בהרבה תחרויות מוזיקה קלאסית? איך יכול להיות שמו של אזריה עלה בראיון למוזיקה עכשווית? מתי תהיה האופרה הראשונה בשפת לורן מוכנה? תפסנו את מלחין המוזיקה הקלאסית הזוטר של השנה במסלול פריז-בודפשט לפני הבכורה שלו בצרפת.
D+SZ: הניסיון הראשון שלי איתך היה ההופעה שלך ב-Sziget על הבמה המרכזית ב-2019.
פטריק אולה: כן? (צוחק) קיבלתי הזמנה ממארגני סיגט לשתף פעולה עם רקדן אמריקאי בתוכנית זכויות האדם. היא רוקדת, אני מנגן בכינור. לא ניגנתי בכינור כמה שנים, אבל הם היו צריכים מישהו שניגן בכינור אבל גם מלחין, שיודע לאלתר, שיעז לעמוד מול קהל של עשרות אלפים. כך נכנסתי לתמונה. דיברנו נגד בריונות בבתי ספר.
D+SZ: היית אז בן 21.
OP: כן, אחת החוויות הגדולות בחיי!
D+SZ: בגיל שבע, בדרך כלל עדיין אין לנו חזון של העתיד כדי להחליט מה אנחנו רוצים לעשות. כבר החלטת להיות מלחין, אבל מתי באמת התחלת להתקדם לכיוון הזה?
OP: ניגנתי לראשונה קטע של ויוואלדי כשהייתי בן שבע או שמונה, וחשבתי, ובכן, אני רוצה לכתוב דברים כאלה. ככה זה התחיל.
D+SZ: חיית את תקופת הבארוק שלך.
OP: כן! (צוחק) זה נמשך עד שהייתי בן שתים עשרה, אז קיבלתי טעם של רומנטיקה והתאהבתי במוזיקה של צ'ייקובסקי. מכאן ואילך התחלתי לכתוב קטעים מהסוג הזה, ואז הגיעה תקופת ליסט שלי. אז, ככנר, חשבתי שאהפוך לפסנתר או וירטואוז לכינור, אבל בהחלט אכתוב יצירות כאלה. במעונות קיבלתי טעימה ממוזיקה של המאה העשרים, שהיתה ספירלה שאני לא יודע אם היא עולה או יורדת, אבל מכאן ואילך זה לא היה שום דבר אחר. עידן ברטוק וליגטי הגיעו. אני חי עכשיו את עידן האס שלי.
D+SZ: בוא נדבר על Salgótarján: איזה סוג של סביבה מוזיקלית הקיפה אותך, במשפחה שלך, בסביבה שלך?
OP: אין ממש מוזיקאים מקצועיים במשפחה שלי, אני ואחד מבני הדודים שלי הם הראשונים לעסוק במוזיקה ברמה יותר רצינית. אבל למשפחה המורחבת שלי יש מסיבה. שם, כשהייתי בן שלוש, שמעתי את המוזיקה הכי קשה: כוכבי התקופה, LL Junior, בית הקפה Váradi Roma, Stefano או הרכבת השחורה, ג'ולי, ביקרו שם. ניתן לשמוע את ההשפעות של רומא ביצירות האחרונות שלי.
D+SZ: מעניין שאתה אומר את זה, כי זה אומר שההשפעות האלה הגיעו מאוחר יותר, בעוד שבזמנו נקברת בעידן המוזיקלי הנוכחי שלך.
OP: אלה היו בדרך כלל תוכניות משפחתיות שבהן גם הייתי נוכח. כבר אז עניין אותי הכל, ומאז תמיד ניסיתי לחלץ מכל דבר את מה שמעניין אותי. אהבתי אז מוזיקה צוענית, ואני עדיין אוהב אותה עכשיו. אנשים רבים זועמים כשאני אומר שגם אני אוהב את קיס גרופו ומכיר את המוזיקה שלו. יש לו קהל, יש לו השפעה, אז הוא יכול להגיע לקהל שלו והוא יכול להיחשב ממש טוב בז'אנר שלו. אני מאזין לכל המוזיקה, אני מעריך את כל המוזיקה, וזה היה המצב אז. אבל מה שבאמת כבש אותי באותה תקופה הייתה המוזיקה הקלאסית. למדתי בבית ספר תיכון בפנימיית ברטוק, הם הגיעו מהאזור הרחוק ביותר של הארץ, גם אני באתי מסלגוטארjáן. שם הוכשרתי בעיקר להיות כנר, אבל אתה צריך לדעת שלא הייתי ילד טוב (צוחק).
D+SZ: מתי התחרת לראשונה?
OP: בזמן התחרות הראשונה, עדיין הייתי נער כתלמיד תיכון שנה ד', השתתפתי בתחרות קומפוזיציה בקטגוריית הלא הלחנה, מכיוון שעדיין ניגנתי בכינור. חבר השופטים כל כך אהב את היצירה שלי עד שהגעתי למקום השני בקטגוריית המלחינים. לא למדתי אז קומפוזיציה מוזיקלית בכלל. אז הרגשתי שהגיע הזמן להתייחס ספציפית לזה.
השינוי הגדול הגיע באקדמיה למוזיקה כשהתקבלתי לעבודה עם הרקע הזה, אז זה היה משוב ענק עבורי. מכאן ואילך, באמת התחלתי לעבוד וההצלחות הראשונות שלי הגיעו.
D+SZ: אמרת כמה פעמים בראיונות שהפסקת לנגן בכינור כי לא הרגשת שאתה מספיק חרוץ. לשם השוואה, לעתים קרובות אתה מבצע בעצמך יצירות משלך שנכתבו לכינור.
OP: אם אני צריך לתרגל את היצירה שלי, אני מתאמן, אני לא חושב שאני מתאמן מספיק, אבל לאחרונה הופעתי עם הכינור פעמיים, אחת מהן הייתה במוצרטאום בזלצבורג. אז אני מרים את הכינור מדי פעם, אבל תרגול כל יום מעולם לא עבד בשבילי. שבוע לפני ההופעה אני משלימה על הכל ומכינה את עצמי כך.
D+SZ: האם זה לא מסוכן לדלקת בגידים?
OP: כמובן! (צוחק)
D+SZ: תמיד עולה השאלה שאם מישהו עם ניסיון כמלחין, אבל כצורן, ללא כל השכלה קשורה, יתחיל ללמוד קומפוזיציה במחלקה הלחנה מסורתית של האקדמיה למוזיקה ליסט, אין מנוס מכך שהוא יתחיל כל הזמן לסקור את הפעילויות הקודמות שלהם. איך זה קרה לך?
OP: הוא פוצץ את הפתיל! (צוחק) ספטמבר הגיע, הנושאים הגיעו, קונטרפונקט, תרגול קומפוזיציה קלאסי, שבו צריך לכתוב משהו בסגנון של מוצרט או באך, אבל מהר מאוד נסחפתי.
D+SZ: יכול להיות שזה בגלל שכנער תמיד ניסית לכתוב בסגנון של מישהו אחר?
OP: אבל זה אפשרי, ואני תאומים (צוחק), ואני יכול לשים את המסכה שאני מוצרט עכשיו ולכתוב את היצירה. בנוסף, הייתי לבד במגמה, כאילו המורים שלי נותנים לי שיעורים פרטיים. הייתי לעתים קרובות באוניברסיטה משבע בבוקר ועד חצות. את השנה הראשונה עברתי בממוצע שלוש שעות שינה, כי חיי חברה היו חובה. אבל אהבתי את זה. לאחר הסמסטר הראשון זכיתי בתחרות בינלאומית שלא הייתה רק לסטודנטים, לא הייתה הגבלת גיל, אלא מגיל 0 ועד גיל 99 כולל. עם זה, כמעט פרצתי לתוך סצנת המוזיקה העכשווית. בדיעבד, אני חושב שזה קרה מוקדם מדי.
D+SZ: זה יכול בקלות לעוות את התמונה שלך של עצמך.
OP: ובכן, כן, כי השתתפתי בשלוש או ארבע תחרויות בחצי שנה, והתחלתי לחשוב שזה טבעי. שנה לאחר מכן הגיעו הסטירות, מה שלא אומר שלא זכיתי באף תחרויות, רק בפחות. הוענק לי מקום, נניח, בין חמישים לשישים אחוז מהעבודות שהוגשו. זה למעשה יחס טוב מאוד.
D+SZ: התעלית על עצמך.
OP: כן, והייתי צריך לעבד את זה בתוכי. אמא שלי נתנה לי עצה בהתחלה שזה יהיה הרבה עבודה, מעט שינה ומסיבות בו זמנית, כי אם אני סטודנט באוניברסיטה, למה שלא אעשה מסיבה? וכך זה קרה. אבל אני לא יכול להפסיק. אם אני מפסיק, אני לא עושה כלום, איכשהו אין לי דרך ביניים. זה נכון למוזיקה שלי ולחיים שלי, אני הולך עד הסוף או כלום. בכל מקרה, אני אוהב לתכנן הכל מראש, אבל בדרך כלל זה אף פעם לא מה שאני מתכנן, אלא משהו אחר, אבל הרבה יותר טוב.
D+SZ: באיזו מידה הייתה הפתיחה של בודפשט, למשל, יצירה מתוכננת?
OP: התכנון שלי היה לכתוב יצירה שתשיג אותי במקום השני! (צוחק) בגלל שהיה לי מעט מאוד זמן, אז החלטתי לא לשים מסכה – מה שלדעתי לא מעט אנשים עשו – כלומר לציבור הרחב, אלא לכתוב יצירה זהה בעצמה. זה הפך להיות כל כך זהה לעצמי שהגעתי למקום הראשון (צוחק). זה היה ממש נחמד שחבר המושבעים אמר שהשאלה היא לא מי צריך להיות ראשון, אלא מי צריך להיות שני ושלישי. בהתחלה חשבתי שאכתוב קטע קצת רופף על המאה ה-19. בסגנון ובאופן של המאה ה-19, אבל אז חשבתי שגם ברטוק וקודאלי כתבו בצורה משלהם עם יצירותיהם שנכתבו לרגל יום השנה החמישים ב-1923, אז למה שלא אעשה את אותו הדבר?
D+SZ: המיסה הראשונה בעולם בשפה הלובראנית, Le Devleske, הופיעה לראשונה בוועידת האוכריסטיקה הבינלאומית ה-52. היו לך תוכניות דומות לזה?
OP: אני אומר מאז שהייתי נער שמוזיקה צוענית לא ממש נכללת במוזיקה הקלאסית. ליסט ניסה זאת, אבל זו הייתה מוזיקה צוענית מבית הקפה. אני מתעניין במוזיקה צוענית עממית, אותה מנגנים בבית צועני Vlach, Beas Gypsies וצועני גילוף צב. אני רוצה לשלב את זה במוזיקה קלאסית. אמרתי את זה בראיון בזמנו, ומארגן כתיבת המיסה היה אחד המורים שלי, איתם שוחחתי הרבה על זה. התוצאה הייתה שהתבקשתי לכתוב את המיסה, שנוצרה לרגל פרסום התנ"ך הראשון של לורן.
D+SZ: בשנה שעברה הזכרת בראיון שאתה מתכנן אופרה בשפה הלוורית.
OP: אופרה היא בין התוכניות לשלוש שנים שלי. גם אם לא אנצח בתחרות, אני עדיין אהיה שם כדי לכתוב אותה. VGunida היא גיבורה מאגדה רומנית שמקוללת על ידי השטן כי האישה דחתה אותו ולא רצתה להיות איתו. לכן, השטן הופך את VGunida לעץ דובדבן צועני, ובזמן שהעץ עומד מול ביתם, שבעת הילדים אוכלים את הדובדבנים מהעץ, כלומר את אמם שלהם. כאן מתחיל הסיפור המוזר, זה החוט המנחה שלו. אני מתכנן אופרה בת שלוש מערכות.
D+SZ: האם יש ז'אנר שעדיין לא ניסית? כאילו לא כתבת יצירת מקהלה.
OP: גם אני כתבתי את זה. (צוחק)
D+SZ: והאם יש משהו שהרגשת לא נראה כמו שצריך?
OP: למשל, יצירות מקהלה! (צוחק)
D+SZ: אבל זה מתאים לבנס קוטריק היטב.
OP: כן, הוא אחד המלחינים ההונגרים שאני מאוד מעריץ. את זה אשאיר לו (צוחק). אבל בכל מקרה, יש לי שתיים-שלוש יצירות מקהלה שיבוצעו בקרוב. בהחלט יהיה מצב שאצטרך לכתוב יותר.
D+SZ: אז אם אתה צריך לכתוב אחד, אתה חווה את זה כאתגר, אבל אתה לא לוחץ עליו.
OP: לא, זה שונה לגמרי בראש שלי. כלי נגינה, להקות. המקהלה היא דבר מדגיש עבורי. אני אוהב את זה כשהם משתמשים במקהלה בלי מילים, כמו שטיח סאונד, או כשהם יוצרים ומעצבים איתו צליל יותר הקשה. השתמשתי באחרון במסה. עכשיו אני יכול לשקוע בזה וליהנות מזה מאוד. גם אני לא אוהב את הטופס הסטנדרטי כי אם הקפידו על הפרוזודיה, היא תהיה מאוד מפותלת כך או אחרת. אני תמיד מקבל את זה כשאני פועל לפי הכללים הפרוזודיים. אבל אולי כדאי שאכתוב עוד כמה כאלה.
D+SZ: מה אז זורקים?
OP: כן! (צוחק) או שאני אומר שאני לא מעוניין לדבוק בשיטה הקלאסית של הפרוזודיה בסגנון קודאלי. זה די אופייני במוזיקה פופולרית היום. פעם זה גם הפריע לי, אבל עכשיו זה מפריע לי יותר כשזה נאכף. אני אומר עכשיו שהקצב של המנגינה יכול לעקוף את הקצב של המילים. למשל, אני מרגיש את זה לעתים קרובות עם אזריה.
D+SZ: לא חשבתי ששמו של אזריה יוזכר היום.
OP: אני מאוד אוהב את אזהריה. יש חלקים שבהם הפרוזודיה ממש שגויה והדגש מושם במקום שנותן לטקסט משמעות אחרת לגמרי. אלה טובים לשחק איתם.
D+SZ: האם אתה יכול לדמיין לעבוד עם אזהריה?
OP: כמובן. אָכֵן!
ראיון: Bébé
צילום: András Jeli, Viktória Labancz
הראיון פורסם במקור במגזין Dal+Szerző 2024/1. פורסם בגיליון.
פטריק אולה
"זה משמח מאוד שלאחרונה, כמעט בכל שנה, צצו מלחינים צעירים ומוכשרים מהם אנו יכולים לצפות ללכת בצדק בעקבותיהם של קודמיהם הבולטים ביותר". הו, פטריק הוא אדם כל כך צעיר. הוא הגיע לבודפשט מ-Salgótarján, ובין הקריירה שלו ככנר וכמלחין, האחרון קיבל בסופו של דבר עדיפות בחייו. לאחרונה אנו עדים להתחלה יותר ויותר מוצלחת של הקריירה שלו, וזכייה בפרסים – בעיקר פרסים ראשונים – כמעט בכל תחרות הלחנה אליה השתתף, וזה פתח בפניו אפיקים שיכולים להוביל אותו קדימה. המיסה שלו בשפה הלובאטית שהוצגה בבזיליקת סנט סטפן ב-2021 כחלק מהקונגרס האוכריסטי הייתה הצלחה יוצאת דופן; פרס ג'וניור פרימה; ואז המקום הראשון שלו בתחרות של עיריית המטרופולין של בודפשט, שאיתה הפכה יצירתו התזמורתית ששמה Fusion לפתיחה החדשה של הבירה. כדוקטורנט באקדמיה למוזיקה ליסט פרנץ, הוא צבר לאחרונה חוויות חדשות בגרמניה. המטרה המוזיקלית החשובה ביותר שלו היא לכתוב מוזיקה עכשווית המשלבת את מסורות המוזיקה הצוענית ההונגרית. בואו נזכור את שמו, אין ספק שנשמע הרבה יותר ממנו!" – כתב László Tihanyi בהספד שלו.
המאמר המקורי זמין בכתובת: https://dalszerzo.hu/2024/12/05/mindent-vagy-semmit-interju-olah-patrikkal/
את המאמר המקורי ניתן להוריד: https://www.patrikolah.com/wp-content/uploads/2025/01/Mindent-vagy-semmit-–-Interju-Olah-Patrikkal.pdf
