ב-1 בספטמבר נערכה הבכורה של המיסה של לה דבלסקה בשפת הלוברי, שהלחין פטריק גרגו אולה לבקשתו של הקרדינל פיטר ארדו, פרימט, בבזיליקת סנט איסטבן. היצירה הקלאסית של המוזיקה שהוכנה לקונגרס האוכריסטי הבינלאומי זכתה להצלחה נפיצה.
המיסה בת ארבע פרקים היא הפזמון הפרנציסקני במרכז העיר; התזמורת הקאמרית של התזמורת הפילהרמונית הלאומית, גרציוסו; ביצעו אותו נגן הדולצימר רוזסה פרקאס ושני סולניות ווקאליות, ניקולטה שצ'קה וניקולאס טאקץ', בניצוחו של אלפסלן ארטונגאלפ, מנצח ופסנתרן ממוצא יווני מטורקיה המתגורר בהונגריה.
חשיבות הצגתו של לה דולסקה (אל אלוהים) הצביעו על הופעתם הצפויה של נכבדי הכנסייה והאזרחים שהגיעו לאירוע, כמו גם הבית המלא שנוצר על ידי "המושפעים", המאמינים המתעניינים, חובבי המוזיקה הסקרנים ו ריבוי המבקרים הספונטניים, דבר אשר אושר על ידי החגיגה הכנה והנלהבת של היצירה. הקרדינל פיטר ארדו, פרימט, השתתף בערב זה לא רק כמנהיג ומארח של הבאים לקונגרס הקרוב, אלא גם כיוזם והמפיץ הראשי של המיסה הרומאית הזו. המצגת הוצגה על ידי נשיא הרפובליקה יאנוס אדר ורעייתו, אניטה הרצ'ג; הקרדינל הקנדי ז'רלד לקרואה והקרדינל הניגרי ג'ון אונאייקאן, כמו גם ראש עיריית בודפשט, ג'רג'לי קרקסוני, האזינו.
לקונצרט קדמו שלושה נאומים קצרים. אולה פטריק גרגו – שקיבל את פרס אנדור נסשלני, המוענק מדי שנה לתלמידי המלחין המוכשרים ביותר של האקדמיה למוזיקה, בדיוק באותו יום – סיפר על ההזמנה המכובדת. לדבריו
העבודה והאירוע החגיגי הזה מייצגים גם סוג של נקודת מוצא חדשה לצוענים.
בעת כתיבת המונית הזו המכריזה על שלום, ההשראה העיקרית שלו הייתה הפזמון הצועני, במיוחד שתי שורותיו: "אלוהים, רחם עלינו, / אל תיתן לעמנו לסבול עוד".
הוא נזכר שבגיל שלוש-עשרה היה מסוגל לנגן בבזיליקה ככנר בתזמורת מ-Salgótarján; עכשיו חלומו התגשם, שאחרי עשר שנים הוא יכול להיות כאן כמלחין. הוא הביע את תקוותו שבעבודתו יוכל לבנות גשר רוחני בין אנשים.
המנהל האמנותי של הפרויקט, גיורגי לקאטוס, הדגיש גם הוא את הרגע ההיסטורי ב"הקדמה" שלו: עם תרגום התנ"ך לשפת הלוווארי והולדת המיסה הזו, ניתנה לעם בעל גורל בעייתי הזדמנות להציג. ערכי התרבות שלו בדרך זו.
יוזמה זו היא יותר ממשימה, חדורת תחושת אחריות לא רק כלפי הרומאים, אלא כלפי האנושות כולה.
מלחינים מקווים שיצירותיהם לא נועדו ליום אחד, אלא לנצח.
מוזיקה היא אמצעי התקשורת היחיד שאינו יודע גבולות: היא חודרת מלב אל לב.
מחשבה זו נמשכה על ידי מנצח הבכורה הטורקי-יווני, הנחשב ל"אבן דרך", אלפסלן ארטונגאלפ, המתגורר בהונגריה, שעבורו ה"מוזה", אמנות המוזות, המוזיקה היא החודרת הכל, המחברת והמחברת. הרמוניה מאחדת.
רק באורך רבע שעה, לה דבלסקה אישר את מה שאמרו המחבר ומעריצי פריצת הדרך המוזיקלית הזו; אין ספק: נולדה יצירה חשובה שתימשך לנצח. בימים שלפני ההופעה תיאר פטריק אולה את עבודתו כך בראיון עמו: "Le Devleske הוא ארבע פרקים. ראשונה היא קיירי. אולי זה הפריט הקלאסי ביותר. כפי שכתב ברטוק: מוטיבים המוכרים משירי עם ניתנים לעיבוד בכמה דרכים. זה מה שעשיתי בקיירי: בעצם הלחנתי אותו ממוטיבים זעירים שנלקחו ממוזיקה צוענית. הפרק השני: הגלוריה. זה חלק מהיר יותר, הוא מציג את המוזיקה של צוענים אירופאים, במיוחד את הגרסה ההונגרית והבלקן. Sanctus הוא הפרק השלישי, שחיברתי עם היבט מעניין, מוזיקה צוענית רוסית. אני חושב שזה התאים מאוד למסר של "אתה קדוש". מעניין מה התלמידים יחשבו על זה. הפרק האחרון – איטי יותר מהקודמים, עם נפח גדול יותר – הוא אגנוס די;שני הזמרים והסולנים תורמים לכך: Nikoletta Szőke ו-Nikolas Takács. אני מקווה שאוכל לתת חוויה קתרטית אמיתית. הדולב מופיע בכל תנועה, לפעמים עם תפקיד בולט יותר, ולפעמים כמלווה, שנותר ברקע. באגנוס דיי ניסיתי לערבב את אופי הכנסייה, המוזיקה הצוענית והקול האישי שלי, כל התמהיל הזה בצורה כזו שתתאים לז'אנר ולסגנון שמייצגים הסולנים. ניסיתי להפוך את כל ההמונים לפופולריים במובן האציל של המילה".
אני מופתע מיד מההתחלה המאופקת, הממושמעת, המכובדת, הרמה הטהורה של תנועת המקהלה של קיירי המזכירה יצירות אורטוריות קלאסיות. המוטיבים הצועניים המוקלטים והמשולבים מתיישרים בטבעיות מוחלטת, מקבלים צורה ומתמזגים באיזושהי הרמוניה עליונה, אתרית. נראה שהשפה, המומחיות של Lovári, העובדה שיהיה כאן משהו שונה מאוד, לא כך. ברור שזה יפה. כאילו המיסה הייתה בלטינית; או בכל שפה אחרת שהשיר, המוזיקה, לפי סדרה, מעלה.
לאורך כל המסה, הדולסמר הוא "רק" מכשיר מלווה: העדינות שלו מעניקה לו צבע וגוון מיוחדים, ומהווה "אקוסטית" חלק מאזור הקולור. גם הטון הקליל והמרקד של הגלוריה ואחר כך הסנקטוס לא מדלל את ההרכב. סוג זה של וירטואוזיות, "דמות עממית" עשויה להזכיר לנו את הריקודים ההונגריים של ברהמס, את הרפסודיות של ליסט, ואז גם רומזת על משהו "קרוב לכליזמר". משחקיות המיסה, המתבטאת בניגודים קצביים ואטמוספריים, מזכירה לנו את "כרמינה בוראנה" מאת אורף, אך המחבר מאזן בין הקודש לחול כך שגם תוך כדי "רוקדים ונהנים" לא נקלע לחילוני הגמור.
כשם שקיירי מרגש, כך גם אגנוס דיי הסוגר, אבל בצורה אחרת: הראשון עם הרוחניות ה"מסורתית" שלו, השני עם המבנה האפקטיבי שלו, הרגשנות המוזיקלית כמעט קולנועית. עם הלחן המלנכולי, היפה עד כאב, מגוונת באומץ, ששרים שני הסולנים בנפרד, אחר כך ביחד, ולבסוף עם המקהלה, הוא נותן חיים לתקווה להיפגש, ומבשר את הקתרזיס של פיוס זה עם זה ועם אלוהים.
מחבר: תמאס פאלוס
צילום: אטילה למברט
שליח הונגריהמאמר המקורי זמין: https://www.magyarkurir.hu/hirek/vilagpremier-budapesti-szent-istvan-bazilikaban-bemutattak-le-devleske-lovari-nyelvu-miset
המאמר זמין להורדה: Világpremier a budapesti Szent István-bazilikában_ bemutatták a Le Devleske lovari nyelvű misét _ Magyar Kurír – katolikus hírportál
