בתחרות המלחינים המשותפת בין תזמורת פסטיבל בודפשט לבודפשט, זוכה פרס ג'וניור פרימה פטריק אולה זכה במקום הראשון, אז הוא כתב את הפתיח של הבירה. העבודה תוצג על ידי תזמורת פסטיבל בודפשט ב-2 בספטמבר בקונצרט רחב היקף וחינמי בחוץ בכיכר Hősök, ובכך תחגוג את יום הולדתה ה-150 של בודפשט. ויצרנו קשר עם פטריקו אולה כדי לספר לנו קצת על המחזה, אבל עוד יותר על עצמו. ילדות, האקדמיה, המיסה הראשונה בלובארי בתולדות המוזיקה, בודפשט והבלאק אייד פיז – דיברנו על הדברים האלה עם המלחין הצעיר.
– בגיל שבע, איך מחליט ילד מסלוטריאן להפוך למוזיקאי, בזמן שבני גילו עדיין מתלבטים בין הפיכתם לחיילים, כבאים, שוטרים או גיבורי על?
– קריירה כזו מעולם לא עלתה על דעתי, והסתכלתי על חברי לכיתה שרצו להיות שוטרים כמוזרים. בכל מקרה, הכל יכול היה לכבול אותי, אבל לא להרבה זמן – אבל מוזיקה הייתה מה שיכולתי להתעכב עליו הרבה זמן. גם בני הדודים שלי למדו לנגן, ואני זוכרת שההורים שלי חזרו פעם מהקונצרט ואמרו כמה הם טובים וכמה הם גאים בעצמם.
–רק אל תגידו שהקנאה הילדותית השתלטה!
– לא, הם התלהבו יותר. אמרתי אז שארצה גם לנגן מוזיקה, למרות שבאותה תקופה לא היה לי קשר רציני עם מוזיקה. עם זאת, התחלתי לנגן בכינור בגיל שבע, וכמעט הכל נראה לי אז הגיוני.
– עמדתם מול ההורים ואמרתם, אבא, אמא, החלטתי שאני מנגן בכינור מהיום?
– לא, במקור רציתי לנגן בפסנתר, אבל ההורים שלי אמרו לי לנגן בכינור במקום. בנוסף, לא התחלתי בתחילת השנה, אלא במהלך השנה, אז לא יכולתי להירשם לשיעור פסנתר, אבל יכולתי להירשם לחוג כינור, אז התחלתי לנגן בכינור. מאוחר יותר, כמובן, לקחתי גם את הפסנתר, אז בכלל לא התחרטתי על הנגינה בכינור.
– והאם זה הוביל אותך אוטומטית לכיוון של מוזיקה קלאסית?
– מה שמאוד אהבתי במוזיקה קלאסית זה שהיא לא מונוטונית וסכמטית. בלי קשר לעובדה שמוזיקת בארוק ומוזיקה קלאסית הן די סכמטיות, אבל בצורה שונה ממוזיקה קלה. לא ממש הקשבתי למוזיקה קלה עד שהייתי בן שבע עשרה או שמונה עשרה.
– וואו!
– כן, אני מחליף את זה עכשיו. אבל בכל מקרה, גם זה לא לגמרי נכון, כי הקשבתי ל-Black Eyed Peas עם פרגי, תמיד אהבתי אותם מאוד. אבל חוץ מהם, הקשבתי רק למוזיקה קלאסית.
– ובתוך זה?
– התקופה הראשונה שלי הוגדרה יותר על ידי ויוואלדי, אבל גם אני אהבתי את באך. ואז הגיעה הרומנטיקה מאוחר יותר, שנשארה אצל צ'ייקובסקי, שהיה האהוב עלי מגיל 12. וכשהתחלתי לשים לב למוזיקה קלה בגיל 17-18, התחלתי לשים לב גם למוזיקה של המאה ה-20, ברטוק, סטרווינסקי.
– הגעתם לקורטאג ולליגטי?
– למה, ולא רק התחלתי להאזין למשל לליגטי, אלא גם לפרש אותו, אז אפשר לומר שהצלחתי להכיר אותם ואת קו המוזיקה המודרנית הזו במהלך לימודי התואר הראשון.
– מוזיקה קלאסית או קלאסית מדמיינת על ידי הדיוטות כעובדת על פי פתרונות ומסורות נוקשים להחריד, וקונצרטים אפשר להלחין רק עם פרצוף רציני לגמרי. ניסוי זה משהו שקיים גם כאן, שגם אותו אתה מתאמן על ידי שזירת מוזיקה צוענית אותנטית לתוך היצירות שלך. באיזו מידה ניסויים עובדים במוזיקה קלאסית כיום?
– אני חושב שזה כבר לא הכיוון העיקרי והייתי מפריד את ההיתוך ממנו. במקום זאת, המחצית השנייה של המאה ה-20 התאפיינה בניסויים בניסור פסנתר, או במה שג'ון קייג' עשה עם 4'33, או ליגטי עם מטרונומים. במאה ה-21, אני מרגיש שהמלחינים צריכים לכלול את השאיפות של המאה הקודמת או להחזיר אותם למוזיקה של היום. אם תשאלו אותי, אני חושב שמוזיקה היא טהורה במובן הזה ולא, כמו במאה ה-20, שהכל הוא צעד של שנים עשר, שבו כל 12 התווים נוכחים, או זה מעל זה, זה ליד זה, מה שלא יהיה. אני חושב שצריך להפוך את המוזיקה לנגישה יותר עכשיו.
– למה הלכנו כל כך רחוק עם מוזיקה ניסיונית?
– כן, ובגלל זה, אני חושב שבמידה מסוימת הקשר עם הקהל אבד. כמובן שבתחילת המאה ה-20 מוזיקה פופולרית לא הייתה קיימת בצורה הזו, אבל הסנוביות הייתה, וכך היא יכולה לתפקד, אבל היום אני חושב שהיא נעלמה לחלוטין. כתוצאה מכך, אנחנו מלחיני המוזיקה הקלאסית צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לגרום לאנשים לבוא שוב לקונצרטים. ולכן יש לנו עוד הרבה מה לעשות.
– אתה אומר שצריך להעביר מוזיקה קלאסית לכיוון מוזיקה קלה?
– לא, אבל אני רוצה להוסיף שהתוכניות שלי כוללות גם הפקת דברים, במיוחד בכיוון של מוזיקה אלקטרונית. אבל זה דבר אחר.
– הזכרנו שהמיזוג של מוזיקה קלאסית עם מוזיקה צוענית הוא סוג של סימן. האם זו שליחות מצידך, או שיש לך השראה כה עמוקה ממוזיקה צוענית?
– בהתחשב ברקע שלי, אני חושב ששני הטיעונים תקפים. אבל זה דבר מעניין, כי איכשהו, כשאני כותב את הקטעים שלי וקורא אותם בחזרה, אני רואה שהבסיס של כולם בא ממוזיקה צוענית. עכשיו אני יכול לשלב את זה יותר ויותר, ואני יכול גם להדגיש את זה בצורה כזו שזה יעבוד טוב. בלי קשר, גם אני רואה בכיוון הזה טוב כי במאה ה-20 כמעט אף אחד לא עסק במוזיקה צוענית, למעט אופרטות, אבל לא הייתי מחשיב את החלק הזה של התרבות הגבוהה, גם אם אני אוהב אותן בכל מקרה. אז אני חושב שיש בזה הרבה פוטנציאל, שכן עדיין אפשר לאסוף הרבה שירי עם צועניים, שקשה לומר על מוזיקה של עמים אחרים בימינו.
– זה מה שאתה מתכוון לעשות?
– זו בהחלט הכוונה שלי, אבל זה דורש הרבה כסף, הרבה אנרגיה והרבה אנשים.
– האם יש תמיכה לזה? האם יש לך בכלל תמיכה ביצירה והצגה של העבודות שלך?
– עד כה, מעולם לא קיבלתי תמיכת מדינה, למרות שהגשתי בקשה כלשהי. אני לא יודע מה הסיבה, אבל אני חושב שזה עושה אותי אפילו יותר יצירתי, שכן אני צריך למצוא פתרונות אחרים לגמרי כדי שאוכל להציג את העבודה החדשה שלי. יכולתי להגיד גם שאני חייבת למצוא את הדרך לזה בעצמי, כי מגיל 20 ועד עכשיו נטיתי לקוות שזה יתחיל מעצמו, אבל עכשיו אני מבין שזה לא עובד ככה. אבל זהו, זה חייב להיעשות.
– למרות זאת, אתה יכול לסמוך על הצלחה משמעותית. העבודה שלך, שהוצגה בקונגרס האוכריסטי הבינלאומי 2021, הפכה למיסה הראשונה בתולדות המוזיקה שנכתבה בשפת הלובאר. איך מלחין בתחילת שנות העשרים לחייו משיג זאת?
– זו שאלה מרגשת, כי לפעמים אני אפילו לא יודע איך זה יכול היה לקרות. היה לי מורה בברטוק קונזי, גיורגי לקאטוס, שאיתו הייתי טוב מאוד מאז. הוא היה המורה שלי לקאמרי ודיברתי איתו הרבה על הלחנה. אחרי זה הפכתי למלחין באקדמיה, הגיעו ההצלחות הראשונות ותוצאות התחרות, ועם ההזדמנות הזו הוא היה צריך למצוא מלחין רומא שהוא אמין, יכול לעשות את זה ולא רואה בזה פריצה.
– אז זו הייתה בקשה רעיונית?
– כֵּן. התנ"ך תורגם לאחרונה לשפת הלובר, ובכך הולידה את המיסה הרומנית, שנוסחה אושר גם על ידי האפיפיור פרנציסקוס. ואז הגיעה ההזדמנות להגדיר את זה למוזיקה.
– בן כמה היית אז?
– כשהיתה לי ההזדמנות ללכת למיסה, הוא היה בן עשרים.
– ומה קורה כשהם עומדים מולך, כדי שתהיה לך הזדמנות להכשיר את מיסת הפרשים הראשונה בהיסטוריה של המוזיקה?
– טוב, אז לא הבנתי את זה. אבל זה גם אומר שביליתי קיץ שלם במחשבה איך לגשת אליו בזמן שיצא לי שנה קשה מאוד באקדמיה ותכננתי לחגוג כל הקיץ. אבל בסופו של דבר פתרתי את המשימה די טוב – כך לפחות אני חושב.
– איך הגעת לאפשרות לכתוב את הפתיחה של בודפשט?
– ובכן, בעיקר על ידי ניסיון לראות אם זה עובד. והוא נכנס. ואני חושב שיש לי תחושה די טובה איפה נמצא החתך של מה שחבר המושבעים רוצה, ובמה אני יכול להשתמש כדי לכלול את כל מה שאני רוצה. ואולי זה זכה כי כולם חשבו שלתחרות הזו צריך לכתוב דבר מז'ור-מינור פשוט מאוד, דמוי תנועות, דמוי אות, שקיים גם ביצירה שלי, אבל כללתי את עולם הסאונד של קודמיו הגדולים של המאה ה-20, למשל מיקרופוליפוניה, או לפי תפיסת ברטוק.
– כיצד ניתן לשלב את איחוד שלוש הערים ואת הזהות התרבותית-היסטורית-אורבניסטית המורכבת של הבירה ביצירה מוזיקלית?
– המחזה כולו מורכב משלושה חלקים, שכבר ניתן היה להסיק שיש פשט, יש בודה ויש אובודה. אבל זה לא היה הכיוון העיקרי, אלא העובדה שפשט, בודה ואובודה כבר ניסו להתאחד כמה פעמים, ובכל זאת הם הצליחו רק בניסיון השלישי, לפני 150 שנה. רציתי להציג את המצוקה הזו, כמו גם את אווירת התקופה מאז האיחוד, שממנה ציינתי את טריאנון, שמדברים עליה בהקשרים רבים ושונים בימים אלה, אבל הטרגדיה ההיסטורית הזו תמיד הייתה שאלה חשובה עבורי, ו בהחלט רציתי לחשוב על זה. אבל זה כולל את הדיכוי הסובייטי, תחילה את תקופת המלוכה האוסטרו-הונגרית, אחר כך את חילופי המשטר ואת זמן החופש – שעם זאת, תלוי כל אחד להחליט בעצמו כמה הוא חווה כחופש.
– אתה גר בבודפשט די הרבה זמן. איך אתה רואה את העיר ואיך היא משפיעה עליך?
– בספטמבר יעברו 11 שנים מאז שאני גר כאן והיה מאוד מרשים לדעת שעברתי לפה. במבט מ-Salgótarján, בודפשט היא ענקית, אוכלוסיית עיר הולדתי גדולה כמו זו של מחוז כאן, אז זה השפיע עלי מאוד. היה מאוד מעניין שיש אנשים ברחוב בלילה, או שאחרי קונצרט אתה עדיין יכול לשבת ולשתות בירה באחד הפאבים ביום שלישי בערב. העיר התקרבה מאוד לליבי, ובמיוחד לדנובה. מאז שאני גר כאן, יש לי קשר מאוד קרוב עם הנהר, אני הולך לשם הרבה רק כדי לחשוב.
– במוזיקה?
– גם על מוזיקה, אבל לפעמים פשוט לא חושב על כלום. אבל באמת קרה יותר מפעם אחת שהייתי צריך לכתוב מחזה, ופשוט ישבתי שם על אחת המדרגות מול מרגיציגט, רשמתי כמה צלילים, כמה רגשות, ולבסוף נולד המחזה. עכשיו, בכל מקרה, לפעמים אני מרגיש שהעיר אולי קצת עמוסה מדי. מלבד שפע המוזיקה, השקט לפעמים נחמד, אבל זה עדיין עושה את בודפשט מאוד בלבי.
(תמונה מומלצת: Ruzsa Rania / Capital)
המאמר המקורי זמין בכתובת: https://enbudapestem.hu/2023/08/28/sokat-kell-tennunk-azert-hogy-az-emberek-visszajojjenek-a-komolyzenei-koncertekre
ניתן להוריד את המאמר: Oláh Patrik_ Sokat kell tennünk azért, hogy az emberek visszajöjjenek a komolyzenei koncertekre
